פסק-דין בתיק עמ"נ 26594-05-11

בשלהי שנת 2007 קיבלה המערערת דרישת תשלום ארנונה בגין נכס שבבעלותה העולה כמה וכמה מונים על דרישות חיוב שהתקבלו משך שנים רבות קודם לכן. האם השינוי שחל בהיקף דרישת תשלום הארנונה נבע משינוי בלתי חוקי של סיווג הנכס או שמא הוא תוצאה של העמדת דרישת החיוב על שיעורה הנכון לפי הדין?  שאלה זו, ולצדה סוגיות משניות, עומדת במוקד הדיון בערעור זה.

הנסיבות

המערערת, משתלת הבית הירוק, (להלן:" המערערת") עוסקת בגידול, מסחר, טיפוח ושיקום של צמחים ועצים מסוגים שונים (להלן: " המשתלה" או " הנכס"). המשתלה ממוקמת על שטח אדמה חקלאית בכפר אז"ר שהוא כיום בתחום שטח השיפוט של עיריית רמת גן. משך יותר מ-20 שנים שבהם המשתלה פעלה לתכליות הנ"ל קיבלה  מדי שנה בשנה שומות ארנונה שלסברתה היו מבוססות על הגדרת הנכס כאדמה חקלאית. בדצמבר 2007 נשלחה למשתלה דרישת תשלום מתוקנת לאותה שנה שמכוחה גדל היקף החיוב בארנונה פי חמישה לערך. כך היה גם בדרישת תשלומי ארנונה לשנת 2008.

המערערת סברה שדרישת התשלום המוגדלות הללו נובעות משינוי שנערך בצו הארנונה לשנת 2008 ושמכוחו שונה סיווג הנכס לעסק מסחרי.  היא הגישה ביום 12.3.08  השגה אל מנהל הארנונה  בעיריית רמתן גן (להלן: " המשיבה" או " העירייה").  ההשגה התייחסה הן לדרישת התשלום המתוקנת לשנת 2007 והן לדרישת התשלום לשנת 2008.

המערערת לא קיבלה תשובה להשגה  ומאחר שבשנים 2009 ו-2010 התקבלו דרישות תשלומי ארנונה בשיעור דומה לנדרש בשנת 2008 הגישה המערערת השגות גם לשנים הללו. המשיבה השיבה להשגות האחרונות תוך דחייתן. על כן הגישה המערערת עררים לשנים 2009 ו-2010 לוועדת הערר לענייני ארנונה (להלן: " ועדת הערר").

בעררים הללו נטענו מפי בא כוח המשתלה שלוש טענות. האחת שהיעדר תשובה להשגה (לשנים 2007-2008) כמוהו כקבלת ההשגה ומכאן שדרישות החיוב לשנים 2009 ואילך צריכות להתבסס על התחשיב של ההשגה שהתקבלה. השנייה שמאחר שהמשתלה לא שינתה את שימושיה לא היה יסוד לשינוי הסיווג של עסקה ושינוי זה אינו עולה בקנה אחד עם "חוקי ההקפאה". השלישית, שעסקי המשתלה רובם ככולם הם בגדר גידולים חקלאיים ובשל כך יש לסווג את הנכס  כאדמה חקלאית. 

החלטת ועדת הערר ניתנה ביום 6.4.11 ובה נקבע לעניין הטיעון הראשון  שככל הנראה התקבלה, במועד, החלטה של מנהלת הארנונה בהשגה אולם לא עלה ביד העירייה לשכנע כי ההחלטה נמסרה למערערת. לפי החוק על מנהל הארנונה לקבל החלטה בהשגה בתוך 60 ימים למן הגשתה אך אין חובה להמציא את התשובה בתוך פרק הזמן האמור. לכן מצד אחד אין מקום לראות את ההשגה כאילו התקבלה, אך מצד שני, בהעדר מסירה של התשובה, רשאית הייתה המערערת להגיש ערר מאוחר (לשנים 2007, 2008) התואם את המועד שבו נודע לה על קיומה של החלטה בהשגה.

ביחס לטיעון השני הביעה  ועדת הערר סברתה שהסוגיה אינה מצויה בתחום סמכותה  העניינית. השגה כנגד חוקיות סיווג לנוכח מגבלות "חוקי ההקפאה" היא עניין לבית המשפט לעניינים מנהליים לענות בו.

בטיעון השלישי נפסק כי גישת העירייה מוצדקת והוא לנוכח הגדרת "אדמה חקלאית" בצו הארנונה וההוראה בצו המיוחדת למשתלות. הגדרת "אדמה חקלאית" בצו הארנונה מאמצת את ההגדרה המצויה בצו המועצות המקומיות תשי"א - 1950 (להלן: " צו המועצות המקומיות"). מן ההגדרה עולה שקרקע המשמשת למשתלה באה בגדרה של "אדמה חקלאית" . אולם במה דברים אמורים? במשתלה שאיננה אלא בית גידול ותצוגה לצמחים ואילו משתלה המשמשת או התומכת עסק של מכירת צמחים כמוה כעסק מסחרי אחר. על כן צו הארנונה הבחין בין משתלה הפועלת רק לגידול וללא כל מכירה  המסווגת כ"קרקע חקלאית בנחלה" (סעיף 3.2.12.3 בצו הארנונה) לבין משתלה המקיימת פעילות של מכירה (סעיף 3.2.10.2 לצו הארנונה). משתלה המקיימת פעילות של מכירה כמוה ככל עסק מסחרי אחר ובדין מגולמת ההשוואה הזאת בצו הארנונה.

מכאן הערעור.

עיקר טענות המערערת

המערערת טוענת שטרם הקמת המשתלה נערכו בדיקות מדוקדקות שתכליתן הייתה בירור הכדאיות הכלכלית של המשתלה. בכלל זה נבחנו היקפי דרישות החיוב של ארנונה עירונית. הבחינה העלתה שסיווג הנכס ובסיס החיוב מבוסס על כך שרוב מניין ובניין השטח הוא בגדר "אדמה חקלאית". תחשיבים אלה הלמו את שיקולי הכדאיות הכלכלית של המשתלה. השינוי שחל כעבור 20 שנה ויותר (דרישת החיוב המתוקנת  משלהי 2007 ודרישות החיוב בשנים שלאחר מכן)  מגלם בחובו היקפי חיוב גדולים פי חמישה ויותר מן החיובים השנתיים הקודמים. היקפי חיוב כאלה ממיטים  על המשתלה נזק כלכלי עד כדי קריסה עסקית.

אין לחיובים המופלגים הללו  כל הצדקה. הטיעון נגדם מבוסס על אותם ראשי טענה שנטענו לפני ועדת הערר לאמור: (1) קבלת ההשגה בהעדר תשובה; (2) העדר הצדקה לחיוב שאינו תואם את שימושי הקרקע; (3) שינוי סיווג ושינויי תעריף בניגוד לחוקי ההקפאה.

קבלת ההשגה בעדר תשובה

המשתלה הגישה השגה, במועד לעניין שומת הארנונה המתוקנת לשנת 2007 ולעניין השומה לשנת     2008 (להלן בהתאמה: " שומת 2007-8" ו- " השגת 2008"). לא התקבלה כל תשובה להשגה. ביום 1.4.09 קיבלה המשתלה תשובה להשגה שהגישה לשנת 2009. בתשובה זו כלולה פיסקה האומרת שביום 14.5.08 ניתנה החלטת מנהלת הארנונה בהשגת 2008.  החלטה זו לא התקבלה מעולם אצל המערערת וסברתה היא שה"החלטה" באה לעולם רק לאחר הגשת ההשגה לשנת 2009.

מכל מקום  דין הוא ש" מנהל הארנונה  ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה" [סעיף 4(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו - 1976 (להלן: " חוק הערר")] ואם " לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום - ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה" (סעיף 4(ב) לחוק הערר).  לפי שבהשגת 2008 לא ניתנה תשובה במועד למשיגה יש לראות את הדבר כאילו קיבלה מנהלת הארנונה את ההשגה [ה.פ (חי') 30151/97 שטראוס נ' מנהל הארנונה בעיריית נהרייה; עת"מ (ת"א) 2445/09 מרכז נופש ספורטן פתח תקווה נ' עיריית פתח תקווה; עת"מ (חי') 12936-04-09 אגד נ' עיריית נהרייה].

תשובה להשגה שנגנזה בסתרי משרדי הרשות ולא נמסרה למשיג אינה יכולה להיחשב כתשובה העולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 4 לחוק הערר.

מאחר שמשנת 2007 ואילך לא חל כל שינוי בשטח הנכס ובשימושים הנעשים בו יש לראות את השגת 2008 שהתקבלה כמעשה בית דין שחל גם על שנות השומה הבאות.

העדר הצדקה לחיוב שאינו תואם את שימושי הקרקע